מותו של סוכן

 וילי לומן, סוכן מכירות מזדקן שמאבד אט אט את אחיזתו במציאות. לומן חשב תמיד שהוא ניחן בקסם אישי וביכולת להתחבר עם אנשים. 

הוא מספר שבעבר היה מוכר בכל רחבי ניו אינגלנד, כשהיה מסתובב ורוקם עסקאות. בניו של וילי, ביף והפי, היו מקור לגאווה ולשמחה בשכונת מגוריהם, ואשתו לינדה הייתה מאושרת. 

לרוע מזלו, זמנים אלו חלפו, ועלילת המחזה מתרחשת בתקופה שבה חייו של לומן קודרים מאוד. 

לומן עבד קשה כל חייו ובשלב זה אמור היה לפרוש, לחיות חיי מותרות ולסגור עסקאות עם אנשי עסקים בטלפון. אך חוויות של אובדן ועיסוקו בעבר גרמו לכך שאיבד את היכולת לנהוג ברכב ולתקשר עם בני הדור החדש שהחליפו את לקוחותיו הוותיקים. 

המחזה נחשב לסאטירה חריפה על החלום האמריקאי ועל הקפיטליזם המוקצן שאפיין את ארצות הברית באמצע המאה ה-20, ומציג את התמוטטות החלום הבורגני.