03.06.2019 - 03.06.2019

פרפרים הם חופשיים

קומדיה רומנטית
משך זמן ההצגה: 90 דק'

תקציר ההצגה

שנות השישים בניו יורק. דון, עיוור צעיר ומוכשר שעזב את בית אמו בפרבר עשיר, מגיע לחפש את מזלו בעיר הגדולה כמוזיקאי. הוא שוכר לעצמו דירת חדר בוהמיינית ועורך היכרות עם שכנתו היפה והזרוקה, ג'יל.

למרות הרתיעה הראשונית שלה נוצרת כימיה, ובין השניים מתפתח קשר רומנטי. אולם הקשר נקלע לקשיים כאשר אמו של דון, סופרת מכובדת ושמרנית, מגיעה לביקור מפתיע – מפגש שבו נחשפים דעות קדומות וסטראוטיפים הפוגשים את המציאות.

יוצרים

מאת לאונרד גרש

תרגום תום אבני

בימוי אלדר גרויסמן גוהר

תפאורה נטע הקר

תלבושות גילי כוכבי

תאורה אמיר קסטרו

מוסיקה אלעד אדר

משתתפים

תום אבני

ליאת גורן

ענבר דנון

דני שפירא

שי בר יעקב - "ידיעות אחרונות"

התוצאה הסופית היא הצגה נעימה ורגישה המצליחה להעביר סיפור אנושי

05/07/2018

"פרפרים הם חופשיים" היא קומדיה רומנטית קצת שונה המספרת על דוני, בחור צעיר עיוור מלידה, המנסה לפלס לעצמו דרך חיים עצמאית.

הוא אינו רוצה שירחמו עליו, ולכן הוא עובר לדירה משלו בניו-יורק ומנסה לסגל לעצמו אורח חיים כמה שיותר נורמלי.

המאמצים שלו מתמקדים בעיקר ביחסים שהוא מפתח עם שכנתו היפה והזרוקה, ג'יל, ובניסיונו להתרחק מאמו הדומיננטית. מעבר לשאלת ההתמודדות עם המגבלה של העיוורון, זהו בעצם סיפור על מרד נעורים והחיפוש אחר אהבה, נושא המחבר את המחזה לתקופה שבה נכתב, שנות השישים, ולאווירה העולה משירי להקת "האמהות והאבות" השזורים לאורך ההצגה.

בתוך המגבללות שח המבנה השבלוני שח הקומדיה הרומנטית הצליח המחזאי לאונרד גרש לבנות דרמה קומית עדינה וכנה, עם אוסף משכנע של דמויות ריאליסטיות. הן זוכות למימוש בימתי צבעוני ומדויק מצד ארבעת השחקנים בהפקה שביים אלדר גרויסמן- גוהר על הבמה החמה והיפה, שעיצבה נטע הקר.

תום אבני, בתפקיד הראשי, בונה דמות מורכבת ומעוררת אהדה. היכולת שלו להעביר לנו את העיוורון של דוני היא מרשימה ביותר. 

הוא גם אחראי לתרגום החדש המעניק לדיאלוגים טון עכשווי קליל וקולח. לצידו מככבת ענבר דנון בתור ג'יל, וגם היא עושה עבודה טובה כשהיא נעה בטבעיות בין הטון הקליל יותר של הפתיחה לטון היותר רציני של הסוף, ליאת גורן, כאם המגוננת, מגישה ביצוע חריף וחזק, על גבול הקריקטורה, אך לא מעבר לו. דני שפירא, בתפקיד אפיזודי קטן של במאי אוונגרדי המגיע לביקור בדירה של דוני, מספק כמה רגעי שעשוע באמירותיו המביכות.


התוצאה הסופית היא הצגה נעימה ורגישה, המצליחה להעביר סיפור אנושי מצחיק וכואב עם סוף אופטימי, שקשה שלא להתרגש ממנו בסיום

דוד רוזנטל - "וואלה תרבות"

"פרפרים הם חופשיים" שעלה בתיאטרון באר שבע היא פשוט הצגה נפלאה שהכול בה יושב מדויק ונכון. זהו מופת של תיאטרון, מחזה חכם שיצלה אתכם אט-אט, עד שתמצאו את עצמכם בתוך קלחת מבעבעת של צחוק, בכי, עצב, אופטימיות ועוד אינספור רגשות

23/04/2018

יותר מכל שנה אחרת, 1969 הייתה זו שסימלה את החופש במאה ה-20. זו הייתה שנה שהגיעה לשיאה עם פסטיבל וודסטוק, כשברקע קולן המהדהד של החירות המינית וחופש המחשבה. בעוד צעירים עזבו את הסביבה הבורגנית העוטפת והתמסרו לחיי האחווה של הקומונה, תנועות זכויות האדם הגיעו לשיאן, כשחלק ממאבקן הוקדש לשוויון הזכויות לבעלי מוגבלויות.

אחד המוגבלים הללו היה הרולד קרנץ, צעיר מהעיירה האמידה סקרסדייל בניו יורק, שהחליט ללכת הכי רחוק שהוא יכול על אף שהיה עיוור בשתי עיניו ולמד משפטים. כשהמחזאי לאונרד גרש נתקל בכתבה על קרנץ, הוא כתב את "פרפרים הם חופשיים". זה היה המחזה הנכון במקום הנכון. 1,100 הצגות הועלו בברודוויי מאז הבכורה באוקטובר 1969, וגם סרט בלתי נשכח שזיכה את אדוארד אלברט בפרס גלובוס הזהב, את איליין הקארט בפרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר והעלה עוד יותר את מניותיה של גולדי הון הצעירה. קרנץ עצמו הלך לעולמו ב-1987 כשהוא בן 42 בלבד, אבל מורשתו וההשראה שלו נשמרו וכנראה שגם ימשיכו להישמר עוד שנים ארוכות.

כמעט 50 שנה חלפו מאז, ו"פרפרים הם חופשיים" הוא עדיין מחזה רלוונטי. לאחר מספר גלגולים בתיאטראות ישראל, הפעם בחר תיאטרון באר שבע להעלותו, בבימויו של אלדר גרויסמן גוהר ובתרגומו וכיכובו של תום אבני. דון בייקר (אבני) הוא צעיר עיוור מסקרסדייל שהחליט להתנתק מאמו העוטפת בדאגה (ליאת גורן) ולגור בדירה משלו בניו יורק, בשכנות לגרושה הצעירה וההוללת ג'יל טנר (ענבר דנון). מפגש ראשוני סוער בין שני השכנים וביקור פתע של האם מוביל את שלושתם לשורה של דילמות סוערות ביחס שלהם לעצמם ולזולתם.

\"פרפריםהכול יושב מושלם. תום אבני וליאת גורן (צילום: מעיין קאופמן)

יש מחזות שבהם הכול מתחבר באופן מושלם. לא היו יותר מדי כאלה בשנים האחרונות, אבל למרבה השמחה "פרפרים הם חופשיים" היא הצגה שנופלת לקטגוריה הזאת. מהבימוי של גרויסמן גוהר, דרך המשחק הנפלא של כל הצוות, כולל דני שפירא בתפקיד הבמאי האקסצנטרי ראלף אוסטין, ועד הבחירה המוזיקלית הנוגעת של אלעד אדר, התלבושות של גילי כוכבי ובמיוחד התפאורה של נטע הקר - הכול מדויק ונכון. ליאת גורן שוב עוצרת נשימה, בתפקיד שהוא עוד ציון דרך בקריירה העשירה שלה, ואבני מרשים ומשכנע בכל פעולה שלו כעיוור. ניתן רק לשער שעבודת התרגום הכניסה את אבני עמוק לקרביו של דון, כך שלבמה הוא עולה מוכן ומשולהב לחלוטין. שניהם נפלאים, אבל אני מעדיף להתעכב הפעם דווקא על ענבר דנון בתפקיד השכנה ג'יל.

דנון מסומנת כבר מספר שנים כהבטחה גדולה, אך במחזות האחרונים שצפיתי בה, "בוא תכיר את אבא" ו"דונה פלור נשואה לשניים", אפשר היה לחוש שהפוטנציאל שלה עדיין לא הגיע למימוש מלא. ייתכן מאוד ש"פרפרים הם חופשיים" הוא נקודת הפריצה שלה. בהשאלה מהציטוט האלמותי של מוחמד עלי, הפעם היא ריחפה על הבמה כפרפר ועקצה כדבורה, משלבת היטב בין חושניות נוטפת לקלילות קומית ולדרמטיות סוחפת. יהיה זה לא הוגן וכנראה גם לא נכון לקבוע שהיא הייתה מסמר ההצגה, אבל הנוכחות שלה בהחלט הרשימה ונראה שזו קפיצת המדרגה שלה.

צפייה ב"פרפרים הם חופשיים" היא חוויה מהנה ושופעת בכנות שהפכה לנדירה יחסית בתיאטרון של ימינו. זו אינה הצגה שמונעת מרחמים, אלא מגיעה ממקום של חמלה. "כל מה שאני רוצה זה להיות חופשי", כתב צ'רלס דיקנס ב'בית קדרות', "פרפרים הם חופשיים. לא ייתכן שהמין האנושי ימנע ממני את הזכות האלמנטרית שיש לכל פרפר". החופש שלכם הוא לבחור לצפות בהצגה הנפלאה הזאת, כשגם אם אינכם חובבי המדיום תוכלו, קרוב לוודאי, לזהות בה את השלמות. זהו מופת של תיאטרון, מחזה חכם שיצלה אתכם בסיר כמו צפרדעים - בלי שתרגישו שהטמפרטורה תעלה אט-אט, עד שתמצאו את עצמכם בתוך קלחת מבעבעת של צחוק, בכי, עצב, אופטימיות ועוד אין ספור רגשות.

צבי גורן - "הבמה"

תום אבני מגלם את דון העיוור בטבעיות מוחלטת. עם זאת, ומאחר שהוא גם תרגם מצוין את המחזה, הוא מבריק כקומיקאי, מלא קסם בהתאהבות בשכנתו ענבר דנון, ונוגע ללב בעיקר את רגעי הכאב, הזעם והחשבון שהוא מנהל עם אמו,

24/05/2018

הזכות לאושר 

המחזה ״פרפרים הם חופשיים״ מאת לאונרד גרש, עלה לראשונה על בימת ברודוויי ב-1969 ואחרי שנה אחת נחת אצלנו וזכה להפקה והצלחה ארוכת נשימה בתיאטרון גיורא גודיק עם תרגום מבריק של תרצה אתר. בהמשך הוא הופק כאן עוד כמה פעמים, ולאחרונה, אם אינני טועה, לפני כ-15 שנים בהבימה.   

במרכז העלילה ניצב דון, צעיר עיוור המבקש להשתחרר ממוסרות האהבה והדאגה של אמו שבאמצעות כישרונה הספרותי, הצליחה במשך שנים רבות להתמודד עם עיוורונו, ואף ללמד אותו לעשות זאת, אך הותירה בו תחושה מעיקה. דון מחפש את דרכו כמוזיקאי בניו יורק, ובדרכו להצלחה פולשת אליו ג׳יל, שכנה צעירה, שבנעוריה כבר הייתה נשואה שישה ימים, ועכשיו היא רוצה להיות שחקנית. היא הפרפר המושלם הנוחת על כף ידו. 

המפגש הרומנטי הזה מוגש כאמור כקומדיה, אך גם ברגעים של דרמה מרגשת, שפועלת היטב למרות שבימינו כבר לא צריך אולי להזכיר שעיוורים הם ככל האדם, וזכותם לאושר ואהבה איננה שונה מאלה של הפיקחים. 

פרפרים הם חופשיים, צילום: מעיין קאופמן

קלילות נכונה

אלדד גרויסמן גוהר ביים את ההצגה החדשה בתיאטרון באר שבע בקלילות נכונה שיודעת לתת ביטוי שלרצינות שמאחורי הרומנטיקה. ההומור של המפגש בין הדמויות שופע במרחב הלופט היפה שעיצבה נטע הקר, ואמיר קסטרו גיוון בתאורה אותו ואת התלבושות הטובות שעיצבה גילי כוכביאלעדאדר הוסיף מוזיקה שתרמה לאווירה הרומנטית. 

תום אבני מגלם את דון העיוור בטבעיות מוחלטת, כמי שבנה לעצמו מערכת נגישויות בלופט שכל תזוזה של חפץ מהמקום שקבע לו מפחידה. עם זאת, ומאחר שהוא גם תרגם מצוין את המחזה, הוא מבריק כקומיקאי, מלא קסם בהתאהבות בשכנתו, ונוגע ללב בעיקר את רגעי הכאב, הזעם והחשבון שהוא מנהל עם אמו.  

פרפרים הם חופשיים, צילום: מעיין קאופמן

את ג׳יל השכנה שמבעד לפטפטנותה נחשפת צעירה רגישה מגלמת מצוין ענבר דנון. היא קלילה, נלהבת, סקרנית וחופשייה כפרפר, כניגוד מובהק לאם, שליאת גורן מגלמת נהדר, ובמינון מדויק של ביטויי הדאגה הכנה לבנה, החרדה מפגיעותו באהבה, ובביטוי כואב של ההכרה שלה שהימים כבר לא מה שהיו. דני שפירא מצטרף באפיזודה קצרה כבמאי הלוכד פרפרים כמו ג׳יל. 

בסיכום, ״פרפרים הם חופשיים״ בתיאטרון באר שבע היא הצגה מתאימה לימי הקיץ הלוהטים שתופסים את מקומם בחיינו. 


פרפרים הם חופשיים, צילום: מעיין קאופמן