דונה פלור נשואה לשניים

דרמה קומית חושנית ומטורפת

תקציר ההצגה

ואדיניו, בעלה הראשון של דונה פלור, נופל ומת באמצע חגיגות הקרנבל. האלמנה הצעירה נשרפת מגעגועים לאהובה, שאמנם מירר את חייה בבגידות, בהימורים ובשתייה, אך גם מילא אותם בתשוקה ובאנרגיה.

לשמחתה של פלור, ד"ר תיאודורו מבקש את ידה. היא מקווה לפתוח דף חדש עם הרוקח הנכבד, שהוא מופת של הגינות, שמרנות ויציבות – ההפך המוחלט מואדיניו. פלור צועדת עם בעלה השני לעבר חיים נוחים, שלווים ו... קצת משעממים.

פתאום צצים הזיכרונות מן הבעל המת, מלאי התשוקה והזימה, ופלור נאבקת כדי לשמור על השלווה ועל השקט הנפשי. היצרים מתחילים להשתולל, והיא נאלצת לבחור בין הכוחות שמתנגשים בה. אבל למה בעצם היא צריכה לבחור?

המחזה "דונה פלור ושני בעליה" מבוסס על ספרו המפורסם של ז'ורז' אמאדו, גדול סופרי ברזיל. אמאדו משרטט בהומור וברגישות סיפור של אהבה ותשוקה, ריחות ותבלינים, צלילים וצבעים, מציאות ודמיון, השזורים בנופיה של סלבדור דה באהייה בברזיל, "מקום שמעשי כשפים מתרחשים בו בלי הרף ולא מדהימים איש."

יוצרים

מאת יואב שוטן ועירד רובינשטיין

בימוי עירד רובינשטיין

תפאורה סבטלנה ברגר

תאורה זיו וולושין

תנועה עמית זמיר

מוסיקה רועי ירקוני ויצחקי פרנקו

תלבושות אורן דר

 הדרכת תיפוף יערה ברבש

משתתפים

אור אדרי, רועי אסף, ענבר דנון, אוולין הגואל, אורן כהן/רון ביטרמן, תמר לוין, תמר מלאכי, אדוה עדני, בן צ'רי, מולי שולמן, מירב שירום, מעיין תורג'מן

דוד רוזנטל - "וואלה תרבות"

מתחת למעטה הקומי ולקצב הסמבה של ההצגה "דונה פלור נשואה לשניים" (תיאטרון באר שבע), מסתתר רובד קצת יותר מורכב. ואכן, חוסר השלמות והערעור הנפשי של הדמויות עוברים היטב גם בגרסה שהיא לכאורה קלילה ומלאת קצב

28/02/2018

ב-1976 עובד ספרו של ז'ורז' אמאדו "דונה פלור ושני בעליה" לסרט. סוניה בראגה, עד אז שחקנית צעירה שביצעה בעיקר תפקידים קטנים בסדרות טלוויזיה, קיבלה את התפקיד הראשי. הסרט לא זכה לביקורות מרהיבות, אבל בזכות פריחה מאוחרת פרץ שוב למסכים בתחילת שנות ה-80 (אז כבר תורגם בישראל ל"דונה פלור נשואה לשניים") והתקבע כאחת הקלאסיקות הארוטיות הגדולות של כל הזמנים. הספר, לא הסרט, נצרב חזק בתודעתו של עירד רובינשטיין, שבסיועו של יואב שוטן עיבד למחזה וביים גרסה עברית עבור תיאטרון באר שבע.

כמו הרבה ספרים שהפכו לבלתי נשכחים דווקא בזכות פשטותם, גם אמאדו לא התחכם ב"דונה פלור". כמי שצמח מתוך התרבות קשת היום של באהיה, הוא הכיר גם את המצוי (פועלים קשי יום ואבטלה מטורפת) וגם את הרצוי (בורגנות יציבה) והעמיד את הגיבורה שלו בפני שתי אפשרויות בחירה. דונה פלור (רעות אלוש) מתאהבת בנוכל פוחז ובוגדני בשם ואדיניו (רועי אסף), למגינת לבה של אמה השתלטנית רוזילדה (אוולין הגואל). במהלך קרנבל מת ואדיניו, שהימר ובגד בפלור ללא הפסקה, ולחייה נכנס גבר אחר, הרופא המשכיל ד"ר תיאודורו (מולי שולמן). תיאודורו הוא ההפך הגמור מואדיניו - נטול תשוקה אבל אמיד ושקול. דונה מתגעגעת לפאשן של ואדיניו, אך מרגישה בטוחה בידיו של תיאודורו. אף שבעלה הראשון כבר מת, היא עדיין נאלצת לבחור בין השניים.

מתחת למעטה הקומי ולקצב הסמבה של ההצגה, מסתתר ב"דונה פלור" רובד קצת יותר מורכב. זו לא רק שאלת הלהט והאימפולסיביות של ואדיניו מול האיפוק והביטחון של תיאודורו, אמאדו הציג גם את חוסר היכולת של דונה פלור להשתחרר מהאיש שאמלל אותה כל כך. לא בדיוק תסמונת האישה המוכה, אבל כן האישה שלא מצליחה לבקוע מקליפת הבוגדנות והייאוש שהמיט עליה בעלה המת. היא עמדה לעזוב בעצמה את ואדיניו, אך המוות שלו נגס בה ומנע ממנה לסגור את המעגל. את חוסר השלמות והערעור הנפשי הזה הצליח רובינשטיין להעביר היטב גם בגרסה שהיא לכאורה קלילה ומלאת קצב.

דונה פלור תיאטרון באר שבע (יח"צ , מעיין קאופמן)(צילום: מעיין קאופמן)

הוא עשה זאת בסיוע מספר גורמים. רועי אסף כואדיניו ואוולין הגואל כרוזילדה פשוט מעולים ומאפילים על יתר השחקנים. אסף בנוי לספקטקלים מהסוג הזה, נכנס היטב לדמות ומפזז על הבמה בחופשיות ובמקצועיות. כשרואים אותו יודעים שזה פשוט זה. אצל הגואל זה עניין של טמפרמנט. האוכלוסייה האפריקאית ומזגה החם נפוצים מאוד בבאהיה, כך שה"מרוקאיות" האותנטית שהיא מביאה לבמה משתלבת היטב ובאמינות רבה עם המחזה. וכרגיל, כשצריך נאבעך בסביבה תוכלו למצוא נכס כמו שולמן, יעיל כתמיד בתפקיד. אלוש הצעירה חמודה וחיננית, אבל הדמות של דונה פלור, במיוחד זו שגולמה על ידי בראגה, לא הייתה חיננית, היא הייתה מטונפת (בקטע טוב ועילאי), ולמרבה הצער הנוכחות הבימתית של אלוש לא מאפשרת לה להגיע לרמות האלה. עדיין.

מעל כולם ראויים לציון יערה ברבש שאחראית על התיפוף ועמית זמיר, שהתנועה שיצר על הבמה הופכת את "דונה פלור" למחזה מיוחד עם מספר תמונות נהדרות. העוצמתית מכולן היא זו שבה ואדיניו מהמר בקזינו על כל הונו, כשאת תפקיד הרולטה מבצעת תמר מלאכי, בריקוד בשמלה אדומה-שחורה. זוהי סצנה נהדרת המגלמת את כל מה שעובר בנפשו של מהמר - התקווה לשבור את הקופה ואחריה התוצאה המאכזבת שמביאה תחושת ריק ושברון לב. אסף הווקאלי מול מלאכי הדוממת מעבירים את החוויה בצורה חודרנית ומושלמת.

טכניקת כלי ההקשה שהנהיגה ברבש נתנה ביטוי מעניין מאוד לתמונות חושניות, למשל תיפוף רועם במקרה של סקס טוב או קסטנייטה מינורית לאינטימיות פחות מוצלחת. בעיניי, היא וזמיר הם הכוכבים הגדולים של המחזה והופכים אותו לחוויה מיוחדת. גם אם קשה לי לומר שרשמתי ב"דונה פלור" הנאה חסרת גבולות, ההצגה הזאת היא יותר מסתם מסיבת סמבה אחת גדולה. יש להחמיא לרובינשטיין ושוטן על כך שבתוך כל החינגה הצליחו להעביר גם את הפן הרציני יותר של החוויה הבאהיינית שתיאר אמאדו.

צבי גורן - "הבמה"

עירד רובינשטיין מיטיב להפעיל ולעצב את האנסמבל שהתגייס לרשותו ויצר עמם הצגה שמקצביה הפנימיים והחיצוניים מהדהדים את אמאדו והיא נושבת רוח לטינית מושלמת עם נגיעות יפות של לורקה. עיבוד איכותי לרומן הנפלא של אמאדו."

30/11/1999

הומור ורגישות 

אחד מלהיטי הספרות הברזילאית הוא "דונה פלור נשואה לשניים" של הסופר ז'ורז' אמאדו, שאף זכה לגרסה קולנועית לוהטת בכיכובה הבלתי נשכח שלסוניה בראגה שהפיצה את בשורת סיפור האהבה הגדול והמיוחד, שמוכר לרבים גם מניסיונם האישי.  

עלילת הרומן מתארת את המתרחש בחייה של דונה פלור, עם בעלה-אהובה ואדיניוס, השתיין המהמר שמחזר בהצלחה מרשימה אחר כל הנשים של סלוודור דור דה באהייה. צעירות בבתוליהן, אמהותיהן, זונות, טרנווסטיטיות ועוד. אבל רק אותה הוא נשא לאישה, וכגודל אהבתם כך גודל הצער שלה כאשר באחד מלילות הקרנבל נפח נשמתו המתהוללת. 

מתוך יגונה, ובלחץ אמה היא מוצאת עצמה מחוזרת ונישאת לבעלה השני, הרוקח תיאודורו, שהוא כל מה שואדיניוס לא היה - ישר כמו סרגל, עובד ומתפרנס בכבוד, עדין נפש, קצת נבוך מאהבה ומכל מה שכרוך בה ומבטא אותה בין הסדינים.  


דונה פלור נשואה לשניים, צילום: מעיין קאופמן

מה הפלא שדונה פלור מתגעגעת. ובברזיל הטובה, כמו בעולם הרחב, יש כוחות שמאמינים ברוחו של המת וכי היא חוזרת אל מי שהגעגועים מזמינים אותם לביקור קצר, או ביקור חוזר. ואדיניוס רודף הנשים בחייו הופך לרודף הלטיני המת והלוהט של דונה פלור. היא צריכה לבחור – ואולי בעצם כבר בחרה בביגמיה המקורית שאמאדו מתאר בהומור וברגישות. 

דונה פלור נשואה לשניים, צילום: מעיין קאופמן

הדהודים של אמאדו ולורקה

את החומר הזה עיבדו יואב שוטן ועירד רובינשטיין, בגרסת סמבה לוהטת שהועלתה בסטודיו של יורם לוינשטיין בהצלחה גדולה. מאז הפך רובינשטיין למעבד ובמאי מוביל בתיאטרון הישראלי, וכמו בהצגות אחרות הוא מיטיב להיעזר ביוצרים שמאפשרים לו לממש את רעיונותיו.  

כך סבטלנה ברגר שבנתה תפאורה שכמוה כמקלדת של סירים ומחבתות, ויחד עם צבעוניות התלבושות שעיצב אורן דר, הם המשלימים את מקצבי המוזיקה שרקחו רועי ירקוני ויצחק פרנקו כולל תיפוף בהדרכתיערה ברבש, ונענים לריקוד התאורה שעיצב זיו וולושין ולתנועת האנסמבל שעיצב עמית זמיר

אבל מעבר לכל הכוחות האלה, רובינשטיין מיטיב להפעיל ולעצב את האנסמבל שהתגייס   לרשותו ויצר עמם הצגה שמקצביה הפנימיים והחיצוניים מהדהדים את אמאדו והיא נושבת רוח לטינית מושלמת עם נגיעות יפות של לורקה.  

משחק איכותי

רועי אסף שולט היטב בהצגה בתפקיד הבלתי נגמר של ואדיניוס, ההולל, החושק, האוהב ומתרפק על הנשים ועל החיים גם כשהוא כבר מת. מירב שירום נהדרת כדונה פלור אצילית, נשית, ובעיקר אוהבת ומתגעגעת ומולי שולמן מבריק כבעלה השני שלומד אצלה להיות גבר. אוולין הגואל סוערת, תככנית ותאוותנית לממון ואם אפשר גם קצת מין כאמה של פלור. ענבר דנון, תמר לוין ומעיין תורג'מן טורפות את הבמה כחברותיה של פלור. 


דונה פלור נשואה לשניים, צילום: מעיין קאופמן

בולטים באנסמבל הסובב אותם אור אדרי שגונב את ההצגה - גם בשיר הפתיחה - כחבר הטוב מיראנדו ובכל אחד מהתפקידים הקטנים האחרים ששיחק. אדווה עדני נפלאה ובעיקר כבעלת האוב שאפילו שאול המלך היה נבהל ממנה ומאמין לה, ברור. אורן כהן מצוין כמשורר ובשני תפקידים אפיזודיים אחרים, בן צ׳ריטוב כמנהל הקזינו, ותמר מלאכי מהפנטת כשולחן ההימורים הכי מקורי שראיתי. 


דונה פלור נשואה לשניים, צילום: מעיין קאופמן

בסיכומה, הצגת ״דונה פלור נשואה לשניים״ בתיאטרון באר שבע היא עיבוד איכותי לרומן הנפלא של אמאדו.