הלוויה חורפית

קומדיה מצחיקה עד כאב

תקציר ההצגה

אמו הזקנה של לצ'ק מתה והוא יוצא להודיע למשפחה על מועד ההלוויה, אך מגיע בזמן לא כל כך נוח: דודתו שרציה ודודו רשס עסוקים בהכנות אחרונות לקראת חתונת בתם ולווציה, שאמורה להתקיים למחרת, והם נחושים להתחמק בכל דרך אפשרית מקבלת הבשורה המרה שתהרוס להם את התכניות. אחרי הכול, "לא זורקים ארבע מאות אורחים ושמונה מאות עופות לזבל ומוותרים על חתונה חמה עם בשר וקוניאק בשביל הלוויית זקנה קטנה בגשם."

הבעיה אף מחריפה כשלצ'ק מגלה נחישות להציל את אמו מן המוות השני – השִכחה – ורודף אחרי המשפחה עד סוף העולם כדי לבשר להם על מות אמו ולהזמין אותם להלוויה.

מהקומדיות המשפחתיות המבריקות והחריפות שכתב חנוך לוין.

יוצרים

מאת חנוך לוין

בימוי יאיר שרמן

תפאורה יאיר שרמן, זוהר שואף

תלבושות יהודית אהרון

תאורה נדב ברנע

מוסיקה מקורית והלחנת שירים נדב ויקנסקי

משתתפים

אור אדרי

רוני בליץ

ליליאן ברטו

שירי גולן

עלאא דקה

מיכל וינברג

יובל לוי

אורה מאירסון

אברהם סלקטר

אבי פניני

אמיר קריאף

מולי שולמן

זוהר מידן

אריק גרשקוביץ'

צבי גורן - "הבמה"

מחיאות הכפיים לקטעי משחק אישיים או לתמונות שלמות והתשואות הנלהבות בסיום הם עדות לכך שהגרסה הזאת של יאיר שרמן נגישה וכובשת בחיוניות ובדגש הקומי, ולמרות שחסרה לי בה אותה מידה נדיבה של הרהור אנושי על מהות החיים, זאת הצגה יפה ומומלצת לימי הקיץ והמבוכה האלה."

05/06/2018

עד החתונה זה יעבור 

המחזה "הלוויה חורפית" מאת חנוך לוין נכתב ב-1987 והוצג אז בהבימה בבימויו. כעבור שמונה שנים הוא עלה בתיאטרון הספריה ברמת גן, וב-23 השנים הבאות הוא שב והגיח בהפקות של אולפני המשחק של אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה, בית צבי, ניסן נתיב, גודמן ויורם לוינשטיין. אך לא בתיאטרון הקאמרי, שהתמחה במחזור מחזות לוין, לא חזר להבימה, לא התגלגל לחיפה או לירושלים והנה למרבה השמחה נחת בתיאטרון באר שבע.

השאלה המתבקשת היא למה המחזה המיוחד הזה, קומדיה בכל שלביה - אולי למעט הרגעים האחרונים - שעיקרה הוא ממיטב יצירתו של לוין, לא חזר אל הבמה המקצועית. מה מפחיד בו בסיפור על צעיר המבקש מבני משפחתו ללוות לקבורתה את אמו, והם מתעקשים להימלט מפניו כדי שלא יצטרכו לכבד את המתה על חשבון החתונה של בת הדוד (והבן של המחותנים, כמובן) שנקבעה לאותו מועד. 


הלוויה חורפית, תמונת יחסי ציבור


את התשובה על כך לא תמצאו בהצגה המבריקה בתיאטרון באר שבע, בבימויו החי מאוד של יאיר שרמן, שגם עיצב את הבמה בשיתוף עם זוהר שואף, ובעזרה החיונית והיפהפיה של נדב ברנע מעצב התאורה שבפעם הראשונה שלו עם לוין מצליח לחדור לעולמו, יחד עם המוזיקה הלוינית של נדב וילקינסקיוהתלבושות שעיצבה יהודית אהרון. ובעיקר עם אנסמבל המשחק המשובח שלא הותיר אבן קומית על פיה. 

ועם זאת, ההצגה של המחזה, שהיה ראוי וניתן לקצר ולהדק אותו, לא חשפה את אותו מרכיב קיומי שהיה חשוב ללוין אולי אף יותר מהמצב הקומי, כלומר אותו מאבק המתקיים במיטב מחזותיו בין החיים למוות האורב מעבר לפינה. עמדת המוות הפותח את המחזה לעומת החתונה המסיימת אותו, כמו נחלשה בלהט הקומי העוצמתי, אולי בהפרזה מודעת.  

מרדף מטורף של החיים 

המחזה נפתח בתמונת גסיסתה ומותה של אַלְטֶה בּוֹבִּיצֶ'ק, בגילומה הווירטואזי של אורה מאירסון, אימו של לָצֶ'ק, המעוצב במשחק המרגש של עלא דקא שנושא את ההצגה על כתפיו ומעל לקומדיה שמעצבים כל עמיתיו. מהחידלון שלה והכאב שלו מתפתחת תנועה סוערת של דחיית הקץ לטובת החיים, כמרדף מטורף שכל תכליתו לזמן את בני המשפחה להלוויה. 

זה מתחיל במצור של הבן על דלתה של הדודה שְׁרַצְיָה, בגילומה השוצף להפליא של שירי גולן, המבקשת להימנע מהבשורה שהיא ובעלה רָשֶׁס, בגילומו הטרגי-קומי המושלם של מולי שולמן, מבינים ונחרדים ממשמעותה ביחד לחתונת הבת וֶלְוֶצְיָה, בגילומה המינימליסטי הנכון של יובל לוי.  

לדאגתם וחששותיהם מצטרפים החתן המיועד פּוֹפּוֹצֶ'נְקו, שאור אדרי מתאים אותו מצוין לממדיה של הכלה, והוריו צִיצְקֵיבָא, בגילומה המבריק של ליליאן ברטו, שמבטאת את פוחלצותה באמצעות קולה, ובַּרַגוּנְצֶלֶא, במשחק עגלגל של רוני בליץ הנאמן לזוגתו והעונה אמן לנביחותיה. ומבעד לחלון משקיף השכן פרופסור קיפרנאי, בעיצובו הלוהט של אמיר קריאף, שמוצא במסע הזדמנות לשבור את בדידותו הערירית. 

ברגע של הזדמנות נמלטים הנצורים אל חוף הים, הנשים מאבדות את שני הבעלים, ממשיכות הלאה עם החתן-כלה למפגש עם צמד מתעמלים קשישים, שזוכים לנוכחות המשחק הנפלאה של אבי פניני ואברהםסלקטר, ומשם בכוחה של סערה כולם עפים אל ההימלאיה ונוחתים לרגליו של הנזיר הטיבטי שחמנדריא, ושוב בעיצוב ווירטואוזי של אורה מאירסון. משם כבר תיפתח הדרך אל החתונה שהיא גם הלוויה.


ההלוויה חורפית, צילום: אילן בשור 

שקספיר מאחורי לוין

בדרך מצטרף למסע החורפי גם מלאך המוות ששמו אנג׳ל סמואלוב, בגילומה האצילי של מיכל ויינברגהמרככת בזמרתה העדינה, יחד עם נגן חמת החלילים אריק גרשוביץ, את המעבר מכאן, למטה, לאי-שם, למעלה. ובחתונה - או בהלוויה - תשמח את הקרואים זוהר מידן כפשושיצה נוסח המזרח.

מתיאור העלילה עולה בטבעיות השאלה ההמלטית  - לחיות או למות. ולא בכדי. כי כן יש במחזה סימנים לכך ש"המלט" אכן ניצב מאחורי גבו לוין. לוויה מול חתונה. בן המבקש לכבד את אמו ולהפר בכך את השמחה של דודתו. צמד המתעמלים הנושא את השמות רוזנצוייג וליכטנשטיין, ועוד רמזי רמזים לקשר המחזאי והרעיוני המפתיע הבין-דורי. 

מחיאות הכפיים לקטעי משחק אישיים או לתמונות שלמות והתשואות הנלהבות בסיום הם עדות לכך שהגרסה הזאת של יאיר שרמן נגישה וכובשת בחיוניות ובדגש הקומי ולמרות שחסרה לי בה אותה מידה נדיבה של הרהור אנושי על מהות החיים, זאת הצגה יפה ומומלצת לימי הקיץ והמבוכה האלה.


הלוויה חורפית, תמונת יחסי ציבור

מאיה נחום שחל - "כלכליסט"

המחזה "הלוויה חורפית" של חנוך לוין זוכה לגרסה חדשה בכיכוב אלמנתו ליליאן ברטו. הבמאי יאיר שרמן מספר איך נוגעים בקלאסיקה מבלי לחשוש

23/04/2018


"חתן את בתך וקבור את דודתך, הלוויה חורפית לכל המשפחה". זהו הסלוגן הפרובוקטיבי שנכלל בתכנייה המקורית של ההצגה "הלוויה חורפית", שכתב וביים חנוך לוין בסוף שנות השבעים. "זה הסלוגן שגם אני הולך איתו", מספר ל"כלכליסט" יאיר שרמן, שביים הגרסה החדשה להצגה שתעלה ביום שבת הקרוב בתיאטרון באר שבע. "כאן הכל מתמצה, זו חבורה של אנשים וזה מחזה מרדף".

גיבור ההצגה הוא לצ'ק, שאמו נפטרה זה עתה, והוא יוצא להודיע למשפחתו על מועד הלווייתה, אלא שהעיתוי לא מתאים. דודיו עסוקים בהכנות לחתונת בתם ולווציה למחרת ונחושים להתחמק מהבשורה שתהרוס את התכניות. אחרי הכל "לא זורקים 400 אורחים ו־800 עופות לזבל ומוותרים על חתונה חמה עם בשר וקוניאק בשביל הלוויית זקנה קטנה בגשם". לצ'ק נחוש להציל את אמו מהשכחה ורודף אחרי המשפחה עד סוף העולם כדי לבשר להם.


מתוך ההצגה "הלוויה חורפית" של חנוך לוין בבימויו של יאיר שרמן מתוך ההצגה "הלוויה חורפית" של חנוך לוין בבימויו של יאיר שרמן צילום: אילן בשור

"זו קומדיה אבסורדית שמתעסקת במשמעות החיים, או חוסר משמעות החיים. המנוע הרציני הוא הפחד מהמוות וכמו ברבים ממחזותיו של לוין — תחושת ההחמצה. החברה הישראלית הבורגנית מתעסקת הרבה בענייני חתונות ולוויות. החתונה נותנת משמעות לקיום של המשפחה, ואילו לצ'ק חייב 'לחגוג' את הלוויה של אמו. המרדף הופך את זה לכל כך מצחיק, כי החרום של לחתן או להגיע ללוויה זה עניין של חיים ומוות, שיוצר סיטואציות מצחיקות וקיצוניות, מופרכות ופנטסטיות, אבל בסופו של דבר גם מאוד עצובות ונוגעות ללב, כי הן מייצרות תמונות עולם של אנשים מאוד בודדים".

היתרון של מי שלא הכיר

ההצגה מתהדרת בקאסט מרשים, שכולל את עלאא דקה, שירי גולן, מולי שולמן, אמיר קריאף ואת אלמנתו של לוין ליליאן ברטו, המגלמת את ציצקיבא, אם החתן. "היא שחקנית נהדרת, קומיקאית מחוננת ומתאימה מאוד לתפקיד", אומר שרמן. "היא מקבלת הנחיות ויכולה להביע דעתה כמו כל שחקן אחר".

ובכל זאת, ודאי יש גם ערך מוסף בקירבה שלה ללוין.

"מדי פעם היא שולפת איזה טקסט נחמד מהמגירה ומקריאה לכולם. יש איזה עומק, עוד איזה רובד בנוכחות שלה. אבל זה לא העניין העיקרי. בסופו של דבר היא שחקנית שמשחקת תפקיד".

 

הבמאי יאיר שרמן הבמאי יאיר שרמן


בטקסטים מהמגירה מתכוון שרמן למשל לטיוטות של לוין שלא פורסמו מעולם. "לפני מותו החל לוין בפרויקט עריכה גדול של כל מחזותיו. הטקסט שאנחנו מעלים היום ערוך ושונה מהטקסט שעלה כשהוא ביים אותו. גיליתי את זה בהכנה, כשנברתי בארכיון הבימה, ובביקורת היתה פסקה שלמה על סצנה שלא קיימת היום במחזה. התקשרתי לליליאן והיא אמרה שהוא חתך את הסצנה הזו ולפני כמה שבועות הביאה את אחד הדראפטים שהוא מחק. יש המון טקסטים שהדמויות לא אומרות אבל היה מעניין לשמוע לאן הן הולכות. הן המשיכו לטייל לו בראש. לפעמים היא שולפת בהפסקות דברים שהיא מצאה וחשוב לה להקריא.

 

"אפשר להגיד שכאילו יש לנו מקור ראשון, אבל זה שם ולא שם. אף פעם לא שואלים 'מה חנוך היה עושה?'. בעבודה על כל מחזה חשוב לי לחקור ולדעת כמה שיותר על התקופה שבה נכתב וגם על המחזאי, כדי שהבחירות שלי יהיו יותר מושכלות. אז ברור שאם יש לי שאלה, ליליאן יכולה לשלוף משהו,אם יש לה, אבל זה אף פעם לא משתלט ולא מאיים, זה לא צהוב ורכילותי, אלא תמיד פרקטי ואינפורמטיבי, עוד פרספקטיבה מעניינת להתבונן בה, אבל חשוב לי להדגיש שאלה שיחות של הפסקות ולא בחדר החזרות".

 

ברטו איננה היחידה בקאסט שהכירה את לוין אישית. בהצגה משחקים גם אורה מאירסון ששיחקה ב"הילד חולם", ואברהם סלקטר, ששיחק ב"ההולכים בחושך", והביא לחזרות מונולוג על תחת במסגרת הדיון על המוטיב החוזר של תוכעס. "להם יש משקעים ואני נקי מזה", אומר שרמן, "ההפקה הבין־דורית מייצרת מפגש מעניין. יש לנו קשת רחבה של גילאים מ־20 עד 70, חלקם לא ראו אף הפקה של לוין, וחלקם כיכבו בהצגות שביים. המפגשים האלה יוצרים רגעים עשירים ומרגשים.

 

"אני מאוד מבין את השפה והדמויות של לוין, אבל בסופו של דבר אני עושה את ההצגה כפי שאני רואה אותה. זה מגיע מתוך עולם הדימויים שלי ואני חושב שיש משהו בדור השני והלאה שקצת משוחרר מהדימויים של ההצגות שחנוך ביים בעצמו. ההפקה היחידה שלו שראיתי היתה 'אשכבה', והיא שינתה את חיי. ובכל זאת, חנוך לוין הוא חנוך לוין, ואני זה אני. אני לא מרגיש איזו התנגשות בינינו".

 



מתוך ההצגהמתוך ההצגה צילום: אילן בשור

"חנוך לוין הוא נצחי"

שרמן (33) נולד וגדל בירושלים. הוא למד בבית הספר הניסויי עם בני אמנים והאליטה הירושלמית, כמו אהוד אולמרט, דויד גרוסמן ויענקל'ה רוטבליט. "נחשפתי לסביבה אמנותית עשירה מגיל צעיר אף שלא באתי מבית עם רקע בוהמייני. הייתי מוקף באנשים שהביאו את זה מהבית ונורא רציתי להיות חלק מהם אבל פחדתי. בהמשך עברתי לבית ספר רגיל ומהמקום הכי מבויש הגעתי למגמת תיאטרון והשתחררתי מהפחדים".

בבגרותו למד משחק בניו יורק, ומשם המשיך לבימוי. הצגתו הראשונה היתה "השיעור" של יונסקו בצוותא שזכתה לשבחי הביקורת והקהל והיתה כרטיס הביקור שלו לתעשייה. בהמשך ביים את "בובה מתנפחת" בתיאטרון הערבי־עברי ואת "הבאקכות" של אוריפידס בתמונע. כיום הוא מלמד משחק ביורם לוינשטיין, בית צבי בבית ובגודמן הבאר־שבעי.

זו עבודתו הראשונה בתיאטרון הרפרטוארי, אחרי דיאלוג ממושך בינו לבין תיאטרון באר שבע. כשהוחלט להעלות במסגרת הרפרטואר את "הלוויה חורפית" החיבור היה מיידי, גם מפני ששרמן כבר ביים אותו בעבר במסגרת תכנית מצוינות בתיאטרון לנוער. "חנוך לוין הוא קלאסיקה כי הוא נצחי. הוא לא מאבד מהרלוונטיות שלו וגם אם הכתיבה שלו ישראלית מבחינת השפה ועולם הדימויים שלה, הוא אף פעם לא מתיישן ומעלים אותו בכל העולם.

שרמן לא הסתפק בבימוי, והיה שותף גם לעיצוב התפאורה המסוגננת המינימליסטית המודרנית יחד עם זוהר שואף. את המוזיקה המקורית יצר נדב ויקינסקי ועל הבמה מנגן בלייב אריק גרשקוביץ', שמלווה את מלאך המוות בחמת חלילים. "בחרתי בכלי נשיפה כי כשמלאך המוות בא לקחת את הנשמות של ההולכים למות, הוא מבקש מהם לשחרר גז, להוציא אוויר. בחמת חלילים יש שק אוויר שצריך לנשוף לתוכו וזה מאוד עוצמי, חזק וקומי".

דריסת הרגל של שרמן בתיאטרון הרפרטוארי הובילה גם לפרויקט הבא שלו, המחזה "מעשיה מגונה" שכתבה פאולה ווגל ותרגם יהושע סובול, ויעלה בקיץ בקאמרי. תיאטרון בתוך תיאטרון על להקת שחקנים המואשמת בחוסר הגינות על כך שהעלו את "אל נקמות" של שלום אש.

מאיה כהן - "ישראל היום"

מתחילת הקריירה שלה, ליליאן ברטו, אלמנתו של חנוך לוין, החליטה שהיא לא תשחק במחזות שלו כדי להיבנות בזכות עצמה • עכשיו היא תשחק ב"הלוויה חורפית" בתיאטרון באר שבע

16/04/2018

מאז 1978, אז עלה לראשונה המחזה "הלוויה חורפית" של חנוך לוין בהבימה, לא עלה המחזה הזה בתיאטרון הרפרטוארי. כעת הוא זוכה להפקה חדשה בתיאטרון באר שבע (הצגה ראשונה ב־28 באפריל) בבימויו של יאיר שרמן. 

בין קאסט השחקנים שמשחק בקומדיה המרירה־מצחיקה הזאת של לוין נמצאת גם ליליאן ברטו, אלמנתו של לוין. לאחר שנים שבהן נמנעה מלשחק במחזות שכתב בעלה המנוח - היא תגלם את דמותה של ציצקיבא, אם החתן. לצידה משחקים בהצגה אור אדרי, רוני בליץ, שירי גולן, עלאא דקה, מיכל וינברג, יובל לוי, אורה מאירסון, זוהר מידן, אברהם סלקטר, אבי פניני, אמיר קריאף, מולי שולמן ואריק גרשקוביץ'.



"זו סגירת מעגל עבורי". ליליאן ברטו // צילום: יונתן בלום

"זו קומדיה שמתחילה בבית ההורים של הכלה", מספרת ברטו (51). "כולם ישנים, הכלה, החתן, ההורים של החתן וההורים של הכלה. בשעה 2 בלילה נשמעות דפיקות בדלת, וההורים של הכלה מבינים שלאצ'ק בובצ'יק, בן דודתם, בא לבשר להם על מות אמו. הם מבינים שאם הם ישמעו על מות אמו - הם יצטרכו לדחות את החתונה של הילדים, ומחליטים לברוח כדי לא לקבל את הבשורה על המוות של האמא. אני מגלמת את האמא של החתן". 

למה את חושבת שהמחזה הזה לא עלה על הבמות מאז 1978? 

"יש קצת נטייה להעלות הפקות חוזרות של מחזות של חנוך, שכתב יותר מ־60 מחזות. זה כנראה טבעי, כמו שכשאנחנו מעלים את צ'כוב זה יהיה שוב 'גן הדובדבנים' או 'שלוש אחיות' או 'הדוד וניה', אז אצל חנוך מבקשים את 'קרום', 'מלאכת החיים', 'הילד חולם'. יש לחנוך יותר מ־20 מחזות שמעולם לא עלו על במה, לא בארץ ולא בעולם, שיצאו לאור רק בספרים. ויש כאלה שנעשו רק פעם אחת בתיאטרון הרפרטוארי, כמו 'הלוויה חורפית'".

ספרי על הדמות שאת מגלמת.

"אני האמא של החתן. דמות מאוד אקסטרווגנטית, קיצונית, אישה מאוד לא עדינה (צוחקת), חסרת טקט, כבדת משקל, כבדת אופי. היא מעידה על עצמה שקשה לה, שיש לה תוחעס גדול. היא רודה בבעלה ובסביבה שלה. דמות נהדרת (צוחקת)".

הקפדת לא לשחק עד כה במחזות של חנוך, למעט ערב מערכונים שלו שהעלית עם מוני מושונוב ודרור קרן.

"נכון. עם 'אוי אליאס אליאס' הגענו כבר ל־350 הצגות, וזה היה הדבר הראשון שעשיתי של חנוך מאז ששיחקתי ב'הילד חולם' (ברטו וחנוך הכירו כשהיא שיחקה ב'הילד חולם' ב־1993, מ"כ). כשפנו אלי לשחק ב'הלוויה חורפית' לא הייתי בטוחה שאני רוצה, אבל בסוף זה התאפשר לי מבחינת לו"ז ונדלקתי על זה. אני שמחה לחזור לתיאטרון באר שבע, שהיה הראשון ששיחקתי בו אחרי שסיימתי בית ספר למשחק. זו סגירת מעגל עבורי". 

למה בחרת להתרחק ממחזות של חנוך כל השנים?

"זו הייתה החלטה שלי. החיים המשותפים שלי עם חנוך היו דבר לא פשוט בשבילי כשחקנית צעירה שחיה עם מחזאי ובמאי נערץ כמו חנוך, והיה לי מאוד חשוב לא לסלול את הקריירה שלי על גבי הדבר הזה. רציתי לבנות את העצמאות שלי כשחקנית. כשחנוך הציע לי לשחק תפקיד ראשי ב'האישה המופלאה שבתוכנו', ההפקה שהוא עשה אחרי 'הילד חולם' - אמרתי לו שאני לא מעוניינת לעבוד איתו יותר. הוא מאוד העריך את זה. לקח לי הרבה שנים לבנות את הקריירה שלי כשחקנית ולהרגיש שאני כבר עושה בזכות עצמי ולא בזכותו. היום אני במקום אחר, אני מאוד שמחה ונהנית לעבוד על הטקסט שלו, זו הנאה צרופה".